למה לא כדאי להשאיר רווח?
כשחסרה שן, השיניים שלידה נוטות לנטות לתוך הרווח, והשן שמולה יכולה לצמוח לכיוונו. עם הזמן הנשך משתנה, קשה יותר לנקות, ולפעמים מופיעים כאבים בלסת. בנוסף, העצם באזור שבו אין שורש נוטה להצטמק. זו הסיבה שרופאים ממליצים לתכנן פתרון, גם אם השן החסרה אינה נראית בחיוך.
שתל שיניים
בורג טיטניום שמוחדר לעצם ומחליף את השורש, ועליו כתר. היתרון הגדול הוא שהשתל עומד בפני עצמו ואינו נשען על השיניים השכנות. הוא גם מעביר עומס לעצם, מה שעוזר לשמור עליה. החסרונות: נדרש ניתוח קטן, צריך עצם בכמות מספיקה (ולפעמים הרמת סינוס או השתלת עצם), והתהליך המלא נמשך כמה חודשים. עוד על השתלות שיניים.
גשר
גשר הוא שורה של כתרים מחוברים: שניים נשענים על השיניים שמשני צדי הרווח, וביניהם שן מלאכותית. היתרון הוא שאין ניתוח והטיפול קצר יחסית. החיסרון המרכזי הוא הצורך להשחיז שתי שיניים, שלפעמים הן בריאות לגמרי. גשר מתאים במיוחד כשהשיניים השכנות ממילא צריכות כתרים.
תותבת
כשחסרות שיניים רבות, תותבת נשלפת חלקית או מלאה מחזירה תפקוד ומראה. היא נגישה ולא דורשת ניתוח, אבל פחות יציבה ודורשת הסתגלות. פתרון ביניים שהולך ונעשה נפוץ הוא תותבת שנתמכת על כמה שתלים, שמשלבת בין נוחות ליציבות. עוד על תותבות.
איך מחליטים?
השאלות שכדאי לשאול בפגישת הייעוץ:
- במה מצבן של השיניים השכנות? האם הן בריאות או ממילא צריכות טיפול?
- כמה עצם יש באזור, ומה מראה הצילום?
- מה המצב הרפואי הכללי, תרופות, עישון, סוכרת?
- כמה זמן כל פתרון ייקח, וכמה ביקורים?
- איך מתחזקים כל פתרון לאורך השנים?
אין תשובה אחת נכונה לכולם. לפעמים שתל הוא הבחירה הברורה, ולפעמים גשר או תותבת מתאימים יותר למטופל ולשלב שבו הוא נמצא. במרפאה אנחנו מציגים את האפשרויות, את היתרונות והחסרונות של כל אחת, ומשאירים את ההחלטה אצלכם.
ומה עם אחריות?
המרפאה נותנת אחריות על כל סוגי המבנים התותבתיים, בכפוף להקפדה על הוראות הטיפול ועל בדיקות תקופתיות. בכל פתרון, היגיינה טובה וביקורות קבועות הן מה שמאריך את חייו.
